אם אשאל אותך איך ניתן להגדיל את רווחיות החברה או למה תהליכי העבודה שלך אינם אפקטיביים, תשובתך תהיה קרוב לוודאי כי העובד מתקשה לשתף פעולה עם חבריו לצוות, או שהוא מתקשה לנהל שיח שירותי עם לקוחות החברה ואולי כי התחלופה של העובדים גבוהה מידי, יקרה מידי והידע הולך לאיבוד…
הפתרונות הניתנים בשנים האחרונות בדמות סדנאות ניהול זמן, פיתוח צוות, ניהול דור הY, או פיתוח מנהיגות מביאים פעמים רבות לשינוי, אך נראה כי הוא לא אופטימלי..
הסיבה לכך טמונה בעובדה שבשנים האחרונות מתפשטת, בין העובדים והארגונים, מגיפה בעלת השפעה כלל מערכתית- השחיקה !
במהלך ההרצאה נבין את החשיבות שבהתאמת הגישה הארגונית לסביבת העבודה וכיצד יכול כל אחד מאתנו להתחסן.
שחיקה היא תופעה מוכרת, כולנו חווים אותה- כל אחד ברמה אחרת ובצורה שונה. לעיתים ע”י תחושת עייפות פיזית או נפשית ולעיתים ע”י איבוד ההתלהבות שבעבודה או העניין בה. התוצאות הארגוניות המושפעות מאותה חוויה של שחיקה קשורות לאיכות עבודתו ותפוקתו של העובד ואף לתחלופה גבוהה (ויקרה) של ההון האנושי- רבים מהעובדים פשוט עוזבים את מקום העבודה.
בבואנו לבדוק את הגורמים לשחיקה נוכל למצוא מספר סיבות הנובעות מההקשר התעסוקתי- עבודה פיזית מאומצת, עבודה דינמית בעלת מאפיינים מנטאליים קשים כמו למשל עבודה בחדר מיון או צוותי חירום למיניהם וכן בכל עבודה שתכולתה שונה דרמטית מהציפייה של העובד טרם התחיל אותה. אך החלק המעניין (בעיקר אותנו) עוסק בכל אותם עובדים שלמדו והכשירו את עצמם לעבודה בה בחרו לעבוד ומרגישים לאורך הזמן ש”זה לא זה”, הם שואלים את עצמם מה קרה? ומחפשים פתרונות.
הפתרונות הם פעמים רבות פתרונות נקודתיים- סדנה כזו או אחרת, חופשה, או פשוט ויתור- ויתור על הסיפוק, ויתור על התפקיד או ויתור על איכות החיים- מורידים את הראש עד יעבור זעם, או שתבוא הפנסיה.
ההרצאה תפרוס בקצרה בפני המשתתפים את הגורמים לשחיקה המנטאלית ותעסוק בעיקר בפתרונות ש
תובנות שכלתניות וטיפול רגשי יביאו להכרה ואושר, אך הגישה ההוליסטית היא בנייה מודעת של אנרגיה
וגם טיפול מונע.
צ'יף אחד סיפר לבני שבטו על שני כלבים שנמצאים במוחו: כלב לבן טוב ואמיץ וכלב שחור נקמני וזועם. שני הכלבים נאבקים בזה עד מוות. אחד הלוחמים, שלא הצליח להמתין לסופו של הסיפור שאל, "מי מהם מנצח?" "זה שאותו אני מאכיל", השיב הצ'יף
אנחנו מושכים את מי שאנחנו.
הזמנה לדיאלוג איש, פנימי, חיובי !
להתייחס לעבודה כאל מקור פרנסה או לחוות את העבודה כשליחות
חכם אחד עלה בדרך לירושלים וראה איש גורר מריצה.החכם (הרבי) שואל אותו למעשיו, והאיש הוריד את המריצה בכבדות, התנשף ואמר -אני?! אתה רואה מה אני עושה - אני סוחב מריצה מלאה באבנים!החכם המשיך בדרכו ומולו ראה עוד איש גורר מריצה.שאל אותו למעשיו.האיש הוריד את המריצה - חיך חיוך גדול ואמר בגאווה - אני - אתה רואה מה אני עושה! אני בונה את בית המקדש!!!
הפסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות; האופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי
וינסטון צ'רצ'יל
לדאוג או להמשיך הלאה?
אדם נטול חוש הומור דומה לעגלה נטולת קפיצים. היא מיטלטלת בגלל כל אבן בדרך
הנרי וורד ביצ'ר